<h1>ספר הישר לר"ת — חידושים סימן תרנ"ח</h1>
<h2>דף ח.</h2>
אמ' עולא בחוששין ללעז קמיפלגי. על פי' הקונטרס תשובות רבות. חדא דכל מוציא שם רע שבכתובות ושבכל מקום היינו שמתחייב ד' סלעים. אבל טוען פתח פתוח מצאתי לא מיקרי מוציא שם רע. ועוד רישא דמתני' שהאב תובעו. ועוד אי מתני' בכתובה מיירי הא למה לי. הא פרכי' בריש פרקין אמאי תנא נזק ומשני דאיידי קנסות תני לה וא"כ כולה מתני' קנסות. ועוד מאי תבעו ממון דקתני בברייתא תבעה מיבעי ליה. ועוד פי' תבעה לא אתי שפיר דאדרבה היא תובעתו. ומאי האי דקאמ' דונו (מהא) [מיהא] דיני ממונות. והלא הוא מוחזק ועומד ומה לו לחזר אחר הדיינים וכי דרך הנתבע לצעוק. ועוד אין זה לשון לעז דלישנא דלעז כעין פסול משמע כדאמרי' אתה מוציא שם לעז על הגיטין הראשוני' לעז על הגיטין שהן ממזרין. אלא ה"ג בחוששין ללעז קא מיפלגי. מוציא שם רע האב תובעו ק' כסף על שהביא עדים שזינתה ונמצא שאינו שם רע כדאמרי' בפ' נערה שנתפתתה ועל ידי שלא כיוונו עדים עדותן ואמ' א' מהן איני יודע יש לחוש כי עדיין יחזר הבעל אחרי עדים אחרים שידעו לכוין העדות יפה שיש לומ' כמו שאילו ראו אחרים נמי ראו אותה. תביעת אב ד' סלעים בכ"ג דחייש' אם עבדת לההוא בי דינא בתלתא מהדר בעל אסהדי אחריני שזינתה וצריך להוסיף עשרים דייני' ויאמרו העולם מה שמחזר עוד אחר דייני' היינו לפי שאותן ג' היו משחקי בקוביא או פסולין וזהו לעז שאנו מוציאים לעז על דייני' ראשונים ונכנסין ויוצאין שלדיני נפשות נאספין שכבר יצא הקול שנמצא שאינו שם רע. ואמר עולא לרבנן חיישי' ללעז של ראשונים. ורבא אמ' ללעז של ראשונים לא חיישי' דמיפרסמא מילתא לבסוף. אבל לכבוד של ראשונים חיישי רבנן כגון שהביא הבעל עדים שזינתה והביא האב עדים והזימום ואיכנוף כ"ג לדון את הזוממין ולגבות ק' סלעים ואיבדור או מחמת פחד או מחמת אונס או להקביל פני מלך או למדידת העגלה ונשארו שם ג' ואמ' להם האב דונו מיהת דיני ממונות של ק' סלעים לרבנן חיישי' לכבודן של ראשונים ונמתין להם עד שוב הדיינים הראשוני' פן יאמרו העולם דיינים הראשונים לא היה בהן ממש. ודברי עולא ורבא קרובין להיות שוין. עולא חייש לגנותן של ראשונים. שלא יפסלום. ורבא חייש לכבודן של ראשוני' כדפרישי'. מיתיבי וחכ"א תבעו ממון בג' כו' בשלמ' לרבא תבעו ממון לבעל תחילה כגון שנמצא שאינו שם רע בג' תבעו נפשות תחילה כגון שהוזמו עידי הבעל ואיבדור ואפי' ממון בכ"ג משום כבודן של ראשוני' אלא (לעולם) [לעולא] כו'. הב"ע כגון שהביא האב עדים והזימום לעידי הבעל דתו ליכא למיחש שיביא עוד הבעל עדים. דודאי היכא דנמצא שאינו שם רע ע"י אחד שאמ' איני יודע ע"י דאיתכחוש בבדיקות איכא למיחש שמא יביא הבעל עדים אחרים ויש לחוש ללעז ותבעו ממון אב מבעל בג' דתו ליכא לעז כדפרישי'. ובמקום דאיכא עידי נפשות כלומר שיכול לתובעו נפשות בעל לאב שהוכחשו בבדיקות או שאמ' אחד איני יודע בכ"ג. והאי דקאמ' תבעו ממון אב מבעל משום דתבעו נפשות בבעל לאב קמיירי אבל במילתא (דרבה) [דרבא] א"צ להזכיר אב מבעל דבין רישא בין סיפא באב מבעל קמיירי. וסעד מצאתי בפר"ח שמפרשי שהמלקות והעונש בכ"ג פן יצטרך להוסיף כ' על הג' ואמרי הראשוני' לא ידעי. מכלל דבק' סלעים קמיירי ובלעז דקמאי. אמ' אביי דכ"ע חיישי' ללעז ולכבודן של ראשונים דכיון דתניא בברייתא תבעו ממון אי ללעז חיישי' ה"פ (תבעה) תבעו ממון מבעל ע"י (הזמנה) [הזמה] בג' דתו לא הוי לעז ובמקום דאיכא נפשות בכ"ג בין (איכא) [היכא] דאיתכחוש בבדיקות דאיכא למיחש ללעז כדמפרש בין היכא דאתרו ביה סתם פליגנא עלייכו. וכן פי' כבודן של ראשוני'. הילכך לא מצי אביי למימר דכ"ע אין חוששין ללעז דהא רבנן חיישי בעל כורחך מתוך פי' הברייתא ומתני' נמי מפרש' מילתייהו דרבנן דבתרתי איירי בין היכא [דאיכא] חשש ללעז וכבודן של ראשונים בין היכא דאתרו סתם. ובחששא מודי ר"מ ובהתראה סתם פליגי. ומשום הכי לא פריך תלמודא אמאי נקיט פלוגתא גבי (מוציאין) [מוציא] שם רע וליפלגו בהתראה בעלמ' דהכי פריך תלמודא בעלמ'. וכן דרך אמוראים לדחוק כל א' דברי חברו שאם לא כן היה אביי יכול לומ' בתרתי פליגי. כפ"ר.
